1,759 אפשרויות: למה מנהלים נתקעים כשיש יותר מדי ברירות

לפני שנתיים טסנו לאיטליה. לא בפעם הראשונה, אבל בפעם הראשונה עם הבת שלנו, שהייתה אז תינוקת.

את המסעדות ידענו בעל פה, וגם את האטרקציות. רק דבר אחד לא יכולנו לבחור בספונטניות כמו פעם: איפה ישנים. פתחנו את בוקינג, הקלדנו יעד ותאריכים, וקיבלנו 1,759 תוצאות. דירות עם מרפסת, מלונות עם ארוחת בוקר, וילות עם בריכה.

סיננו לפי מה שנשמע לנו חשוב: ניקיון, מיקום, נוחות לתינוקת. נשארו 164 אפשרויות, כולן רלוונטיות, כולן נראות טוב. ואני ישבתי מול המסך והרגשתי שאני מתבלבל יותר ממה שהייתי לפני הסינון.

למה עודף אפשרויות תוקע החלטות בעבודה

הרגע הזה מוכר לי מעולם המוצר הרבה יותר מאשר מחופשות. רודמאפ עם 40 פיצ’רים שכולם “קריטיים”. שלושה ספקים שמשווים ביניהם לפי 12 קריטריונים. חמישה מועמדים טובים לתפקיד אחד.

ככל שיש יותר אפשרויות, יש יותר מה להשוות, ויותר פחד לפספס את האפשרות הכי טובה. ההחלטה לא נהיית טובה יותר. היא נהיית איטית יותר. ובינתיים הצוות מחכה, וגם דחייה היא החלטה, רק בלי שאף אחד בחר בה.

יש גם צד שני. כשיש אפשרות אחת בלבד, אין באמת בחירה. כשיש שתיים, זו בדרך כלל דילמה. מהניסיון שלי, המקום שבו מרגישים שבוחרים באמת הוא שלוש עד חמש אפשרויות, מספיק כדי לבחור ומעט מספיק כדי להחליט.

גם המחקר מצביע על כיוון דומה. מטא-אנליזה של צ’רנב ועמיתיו מ-2015 מצאה שעודף אפשרויות פוגע בעיקר כשההחלטה מורכבת, וכשלא ברור לנו מה בעצם חשוב לנו. בדיוק בזה מטפלת השאלה הראשונה למטה.

מה עשינו בסוף

הוספנו עוד סינון, הפעם לפי דברים פחות חשובים. ותוך כדי שמתי לב שהשאלה השתנתה. הפסקנו לחפש “את הכי טובה” והתחלנו לחפש “מספיק טובה בשבילנו”. מאותו רגע זה לקח עשר דקות.

עכשיו נשאר רק להחליט איזה טעם ג’לאטו להזמין כשנגיע.

שלוש שאלות לפני ההחלטה הבאה שלכם

1. מה חייב להיות נכון? שניים-שלושה דברים, לא שנים-עשר. כל השאר הוא בונוס.
2. מה נחשב מספיק טוב? הגדירו רף ולא מקסימום. מי שמחפש את האפשרות הטובה ביותר בדרך כלל מחפש עוד.
3. עד מתי מחליטים? קבעו תאריך, ואמרו אותו בקול לצוות. ההחלטה על הזמן היא כבר חצי מההחלטה.

בחרו החלטה אחת שיושבת לכם בראש כבר יותר מדי זמן, וענו עליה על שלוש השאלות. אם היא עדיין לא זזה, כנראה שיש שם משהו מעבר לעודף אפשרויות, ושיחת היכרות קצרה יכולה לעזור לבדוק מה.