מאמרים · פגישות מול הנהלה
חולם, מציאותי, מבקר: איך להכין רעיון לפני שמביאים אותו להנהלה
רעיונות טובים נהרגים כשהחולם, המציאותי והמבקר שבנו מדברים בבת אחת. מה שעוזר הוא להפריד ביניהם: קודם לחלום בלי מגבלות, אחר כך לתכנן את הדרך, ורק בסוף לבקר את הרעיון, לא את מי שהעלה אותו. ככה מגיעים לפגישה מול הנהלה עם רעיון שכבר עבר את השאלות הקשות.
לפני זמן מה ישבתי לכתוב טור, ושום דבר לא יצא. משפט נכתב ונמחק, ועוד אחד. משהו משך לי את המיקוד.
סגרתי את הלפטופ ונשענתי אחורה. המבט שלי נעצר על השולחן שעליו אני בדרך כלל כותב, והוא היה מלא: מסמכים, חשבוניות, דברים שמחכים לטיפול. אין פלא שלא הצלחתי להתרכז. המקום שבו אני רגיל לכתוב הפך למקום שבו אני רגיל לדאוג.
פיניתי את השולחן. תוך דקות המילים התחילו לזרום.
מה דיסני ידע על רעיונות
הרגע הזה הזכיר לי ניתוח מוכר של דרך העבודה של וולט דיסני. רוברט דילטס, בספר Strategies of Genius משנת 1994, תיאר איך דיסני הפריד בין שלוש נקודות מבט כשעבד על רעיון:
- החולם, שבשבילו הכול אפשרי.
- המציאותי, שמחפש איך להפוך את החלום לתוכנית.
- המבקר, שיורד לפרטים ומחפש מה יכול להשתבש.
לפי הסיפור, לכל אחת מנקודות המבט היה אפילו חדר משלה. נכנסים לחדר, ונכנסים לתפקיד.
כולנו כבר משתמשים בשלוש נקודות המבט האלה. מה שדיסני עשה אחרת הוא להפריד ביניהן. אצל רובנו החולם, המציאותי והמבקר מדברים בבת אחת, קוטעים זה את זה, ובדרך כלל המבקר מנצח עוד לפני שהרעיון הספיק להיוולד.
איך זה נראה בעבודה
בעולם המוצר אני רואה את זה כל הזמן. מישהו מעלה רעיון בפגישה, ועוד לפני המשפט השני מישהו שואל “ומי יתחזק את זה?” או “יש לזה בכלל באדג’ט?”. אלו שאלות טובות. הן פשוט מגיעות מוקדם מדי.
וזה קורה גם בתוך הראש. כשאנחנו מכינים רעיון להנהלה, המבקר הפנימי כבר יושב בחדר. אז אנחנו מגיעים עם גרסה מוקטנת ומתנצלת של הרעיון, או שלא מגיעים בכלל.
שלושה סבבים לפני פגישה מול הנהלה
תנו לכל נקודת מבט זמן משלה, ואם אפשר גם מקום משלה. אפילו פינה אחרת באותו חדר עושה את העבודה.
- סבב החולם (10 דקות). מה היה אפשרי אם לא היו מגבלות של זמן, כסף ואנשים? כתבו בלי לעצור ובלי לתקן.
- סבב המציאותי (15 דקות). איך זה קורה בפועל? מה הצעד הראשון, מי צריך להיות בפנים, ומה ייראה אחרי חודש?
- סבב המבקר (10 דקות). מה יכול להשתבש? אילו שאלות ישאלו אתכם בחדר? מבקרים את הרעיון ואת התוכנית, לא את מי שהעלה אותם.
ואחרי המבקר, חוזרים לרגע לחולם: איך משנים את הרעיון כך שיענה על השאלות שעלו?
ככה מגיעים לפגישה עם רעיון שכבר שמע את השאלות הקשות, ואתם לא צריכים להתגונן. התשובות כבר אצלכם.
אגב, אותה הפרדה עובדת גם עם הצוות. סיעור מוחות שמתחיל ב“אין רעיונות רעים” ומסתיים ב“עכשיו בואו נפרק את זה”, בשני שלבים מוגדרים, מייצר מהניסיון שלי יותר רעיונות ופחות אנשים שמפסיקים לדבר.
בפעם הבאה שאתם מכינים רעיון לחדר, תנו לו את שלושת הסבבים, ושימו לב לאיזה סבב הכי קשה לכם להיכנס. זה בדרך כלל המקום שבו הרעיון צריך הכי הרבה עבודה.